ביקור סטודיו עם שי עיד אלוני

"הפסל גמור כשהוא לא צריך אותי יותר" 

שי עיד אלוני ( נ.1974), הוא פסל ואמן מיצג. בוגר לימודי עיצוב במכללה למנהל (2003) ותואר באמנות מאוניברסיטת חיפה (2005). כיום מרצה לעיצוב במכללה למנהל.את הקריירה שלו כאמן החל לאחר לימודי תואר ראשון בעיצוב פנים במכללה למנהל.  רן שחורי היה אז ראש המחלקה, והסגל כלל מרצים רבים שבאו מתחום האמנות החזותית וכך נוצרה בקרב הסטודנטים זיקה לאמנות עכשווית. אורי קצנשטיין היה המורה שלו לפיסול,  איתו עבד כאסיסטנט ואף טס להקים את תערוכתו בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה בשנת 2001. 

עיד אלוני בתוך פסל שיצר. ברבות מיצירותיו ניתן לראות פוטנציאל לפרפורמנס ולחקירה גופנית של האובייקט. 

אורי קצנשטיין, ראש על כרית "יש לנו בבית אוסף אמנות קטן והפסל הזה היה אחת היצירות הראשונות שברשותי ומלווה את משפחתי כבר 15 שנים"

פרויקט הגמר שלו ללימודי התואר הראשון - "בלוק 12" כלל פיסול, מיצב ומיצג ועסק באופני ההתנהלות של אדם כנגזרת של תנאים חומריים ומרחביים בסביבתו. ביצירה מוקדמת זו החלה להתנסח חקירתו האמנותית בעניין הערך הפונקציונלי והערך הטקסי של אובייקטים ומרחבי פעולה. 

'בלוק 12', 2003, מדיה מעורבת, 200X200 ס"מ.

לאחר סיום לימודי התואר הראשון ותוך כדי לימודי התואר השני המשיך לשלב בין פיסול לפרפורמנס."יש לי עניין רב במסכות. המסכה מסמלת את האקט של ההתמסרות שלנו לטקס, היא מאפשרת לאדם להיות דווקא יותר עצמו, מתוך ההסתר שנוצר". 
רבים מהאובייקטים שהוא יוצר שימשו אותו לעבודות פרפורמנס. יצירת הפרפורמנס מאפשרת חקירה של הפעולה הטקסית ומעניקה לאובייקטים הפיסוליים תפקיד מעשי. 

שריון קשקשים, 2012, נקודת מגע 1, האגף לאמנויות אפריקה, אוקיאניה ויבשת אמריקה מוזיאון ישראל.

כיאה לפסל, הסטודיו שלו ברחוב המסגר בתל אביב עמוס ודחוק. פסלי ענק, ערימות ספרים, מחברות סקיצות, כלי עבודה ועבודות שעודן בתהליך, יוצרים יחד מארג צפוף. למרות תחושת הדחיסות קיימת חלוקה פונקציונלית ברורה בין חלקי הסטודיו -סדנת עבודה, נישות אחסון ופינת אירוח. שי מספר שההפוגות היחידות מהעומס מתרחשות כשהעבודות יוצאות לתערוכה. "כשהחלל מתרוקן, זו ההתרגשות הגדולה, אפילו יותר מאירוע פתיחת התערוכה."

הצצה לחלל העבודה של שי עיד אלוני ברחוב המסגר בתל אביב.  "מוצא את עצמי הולך לסטודיו גם כשאני יודע שאין לי דבר לעבוד עליו". 

הרגעים ה"ריקים" בסטודיו מהווים נקודות ציון הכרחיות ביצירתו, אז הוא חווה אתחול פנימי שמאפשר לו להתפנות לחקירה חומרית ורעיונית חדשה. תהליך העבודה שלו על פסל לא מתפתח באופן לינארי אלא מתחיל מתוך עניין אינטואיטיבי בהלימה לצורת חשיבתו הרוחבית. באמצעות הצלבת מידע ויצירת סינתזה הוא חוקר את תמצית המהות של אלמנטים תרבותיים שונים ומביא אותם לידי ביטוי באובייקטים; הפונקציונלי פוגש את הטקסי, המיתי את העכשווי, התעשייתי המודרני מתמזג עם הטבעי. הוא יכול להניח פסל באמצע תהליך עבודה בצד, לעבוד על אחר ולחזור לראשון אחרי חודש, שנה או עשור. ההשקה הרוחבית מתקיימת בתנועת ספירלה בה הוא מגלה בכל סיבוב זווית חדשה של הדבר.


אופן התנהלותו בסטודיו ואופיו של תהליך העבודה באים לידי ביטוי בעבודות הן מבחינה קונספטואלית והן מבחינה חומרית. כך למשל הסדרה sections היא סדרה של 14 פסלים ניצבים מאורכים, הבנויים מחלקי עץ שונים. את החומר לעבודות מצא כששוטט ברחובות אזורי התעשייה בתל אביב. הוא אסף חתיכות עץ שעניינו אותו מבחינה צורנית וחומרית, מהם החל להרכיב אובייקטים עצמאיים. ניתן לראות בסדרה זו אזכורים ארכיטקטונים של גורדי שחקים ואזכורים מלחמתיים של טילים או רקטות. בנוסף עולה גם ההקשר הטקסי-פולחני של עמוד הטוטם והאובליסק. סדרה זו מכילה את המתח שבין בנייה, הרס והנצחה כארכיטיפים תרבותיים מרכזיים. הבחירה להשתמש בחומר היומיומי המזדמן ממזגת ארכיטיפים אלה עם המישור הפונקציונלי-פרקטי.

" כבר בגיל הגן ילדים בונים מגדלים, ואחרים מפרקים להם אותם. מדינות מתחרות למי יש את המגדל הגבוה ביותר". 

סדרת "הנפילים" (2014) היא דוגמא לאופן שבו הפיסול של עיד אלוני מחבר בין רעיונות מונומנטליים ותחושות גופניות קונקרטיות. הסדרה כוללת 7 פסלי עץ דמויי אדם גבוהי קומה (כ-2.5 מ') וניתן לראות בה דמויות במצבי ביניים שונים, מעין רגעי קפיאה שבין פעולות. קנה המידה המרשים של הפסלים מעורר תגובה מעורבת של יראה ואמפטיה בצופים. מבקרים רבים בתערוכה נמשכו להצטלם עם הפסלים בתנוחות הוריות- מחזיקים ידיים לדוגמא.

מתוך סדרת הנפילים (2014). 

כפי שתהליכי העבודה בסטודיו מהדהדים בעבודותיו, כך גם המוטיבים שהוא חוקר באים לידי ביטוי במחוות טקסיות אישיות. על זרועו השמאלית מופיעים קעקועי שמות בני משפחתו ולצידם נוסף לאחרונה גם קעקוע של רישום קווי גאומטרי המזכיר דימוי של מסכה אפריקאית. דימוי זה הופיע בסדרת העבודות "מגנו של אכילס" שהוצגה בגלריה פיינברג פרוג'קטס ב-2015. התערוכה עסקה במשמעויות הטקסיות והנפשיות של מגנים. העבודה לקראת תערוכה זו נחוותה עבורו כתהליך עצור וקשה בעיקר משום שהתנסה לראשונה בטכניקת הריקוע והרישום בחוט ברזל. אך למרות ואולי בזכות חוויה זו, הפכה התערוכה למשמעותית ומעצימה ודימוי המסכה הונצח גם על זרועו. 

העבודה מגן מס'  1 (2015)  שעיד אלוני יצר בטכניקה ייחודית של פיסול רישומי בחוט ברזל ויצירת קורוזיה על משטח מרוקע עשוי פלדה שחורה. על ידו ניתן לראות את אותו הדימוי, וברקע סקיצה שממשיכה לחקור מושא זה. 

לאחרונה הציג סדרת עבודות חדשה בשם "קו גבול מגרש", בתערוכה The kick inside בגלריית פלורנטין 45 בדרום תל אביב, ובימים אלו ממש משתתף בתערוכה הקבוצתית "מפגשים בלא פרידה : קרמיקה באמנות ובארכיאולוגיה" באוצרותה של אירנה גורדון במוזאון הכט שבאוניברסיטת חיפה. תערוכה קבוצתית נוספת בהשתתפותו תפתח ב18.11 בבית ביאליק - "קניין ופטיש" באוצרותה של סמדר שפי. 

סדרת העבודות קו גבול מגרש, גלרית פלורנטין 45 בתל אביב. 

חלומות גדולים בתוך כד. מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. צילם: אבי חי. 

כדי לעקוב אחר עשייתו מעבר למוצג במוזיאונים והגלריות השונות ניתן להתעדכן בעמוד האמן שלו באתר Israeliartists מבית מאסטרפיס וכמו כן בפייסבוק ובאינסטגרם, שם יש לשי עמודים פעילים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאופן בו הוא מציג את תהליכי העבודה שלו ואת יצירותיו.

Shay Id Alony | Facebook
www.instagram.com/shayidalony

רישום מתוך עמוד הפייסבוק של שי עיד אלוני 




רישומי מסכות, מתוך עמוד הפייסבוק של שי 



סדרת סקיצות ששי פרסם ברשת