לחן עממי
תערוכה חדשה בבית האמנים תל אביב. התערוכה, הנערכת על ידי מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב, מציינת 70 שנה לישראל בפרוייקט יחודי. האוצרים בתערוכה הם חמש מעצבות ושני מעצבים, אשר מנסים לענות, כל אחד בדרכו, על השאלה- ״עיצוב בישראל או עיצוב ישראלי?״
התערוכה מציגה תחומים שונים של עיצוב מקומי ודנה בנושאים שונים, כגון: פשרנויות עכשוויות לסמלי המדינה, האם קיים ״מראה ישראלי״? האם וכיצד העיצוב מתגייס לפתרון סוגיות דתיות? האם יש ״עיצוב ישראלי״ ואיזו דרך עבר מאז קום המדינה? מהי שפת העיצוב המקומית? האם העיצוב שנוצר כאן יכול להיווצר במקומות נוספים? מי הוא ה״ישראלי״ שעבורו נוצרים העיצובים השונים ועוד.
התערוכה אינה מציעה תשובות חד משמעיות לשאלות האלו, אלא מגוון של תשובות אפשריות מעוררות מחשבה. באמצעות דימויים מגוונים ורב-תחומיים, אוצרי התערוכה מבקשים מהצופים לבחון מחדש מראות שהעין הורגלה לראות, ולהציע פרשנויות ונקודות מבט אחרות.
אוצר ראשי: יובל סער.
אוצרים: איה בנטור, טל אמית וליה שורץ, ליאורה רוזין ולו מוריה, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, נדב ברקן.
***
מחוות מקומיות:
המעצבת והאוצרת איה בנטור תיעדה את שפת הגוף והתנועה הנוצרות ברגע בו צורף מוסר את התכשיט שיצר, וברגע בו האדם שאליו הועבר התכשיט עונד אותו. הפעולות של מסירת התכשיט, שנעשה על ידי צורף מקומי במלאכה רבה, וענידת התכשיט כפעולה אישית ואנטימית, מייצרות תנועות גוף, מערכות יחסים ותקשורת בין שני צדדים. בנטור בוחנת את אותה מערכת יחסים שנוצרת וחוקרת האם יש בה אלמנט תרבותי ומקומי, ומה הקשר בין אלו ובין חוויה אישית.
אוצר ראשי: יובל סער. אוצרת: איה בנטור.
4 עגבניות לקילו: סיפורים על עגבניות
התפוז היה אחד מסמליה המובהקים ביותר של ארץ ישראל והישראליות. התפוז הוא פרי של אדמה ושמש והתחבר לנרטיב הארץ-ישראלי של עבודת כפיים עברית. בשנות ה-90 של המאה ה-20 עגבניית השרי הצטרפה לסמלי המדינה, שהפכה לגאווה של המצאה מקומית. המהלך הזה מייצג את השינוי התדמיתי שעברה ישראל, ממעצמה חקלאית למעצמת סטארט-אפ.למרות שהפכה לסמל, התשובה לשאלה אם עגבניית השרי אכן הומצאה בישראל אינה חד משמעית. בתערוכה, האוצרות ליאורה רוזין ולו מוריה בוחנות את העגבנייה כסמל וכאובייקט, שתהליך הפיתוח שלה מכיל קווי דימיון רבים לתהליכי פיתוח של עולם עיצוב המוצר.
אוצרות: ליאורה רוזין ולו מוריה
נַעֲשֶׂה. חפצים בין קודש לחול
תערוכה העוסקת באובייקטים היחודיים המיועדים לציבור הדתי. החפצים הללו משקפים את הארכים האנושיים של המשתמשים בהם, את החברה בה נוצרו ואת השינויים שהם עוברים לאורך הזמן. בין השאר, יוצגו בתערוכה ספר אקורדיון רבנים המשמש כעריסת תינוק, מגן לציצית עבור מכונה הכביסה, חנוכיית חב״ד חד פעמית ועוד. אוצרים: סטודיו Reddiish- נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן.
צווארון כחול־לבן
חולצה בצבע זית, נעלי קיפי, חאקי, חולצות סוף מסלול- כל אלו הם פריטים שעבור ישראלים הם נושאים מטען של זהות מקומית. התערוכה עוסקת בפרטי לבוש ישראלים ובאופנה ישראלית, ושואלת מה גורם לנו לזהות פריט לבוש כבעל שורשים מקומיים. האוצרות טל אמית וליה שורץ בוחנות את החוויה הסובייקטיבית של הצופה, אשר נובעת מהמטען המקומי והאישי שהוא נושא.
אוצרות: טל אמית (מנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל של שנקר) וליה שורץ.
490 קנים
המעצב והאוצר נדב ברקן פנה לשבעים מעצבים גרפיים בבקשה שיציגו את הפרשנות האישית של כל אחד מהם למנורת שבעת הקנים שנחשפה ב-10.2.49 על ידי מועצת מדינת ישראל. המנורה היא סמל ואייקון יהודי והיא יחודית רק לתרבות היהודית. שבעים סמלי המנורה החדשים מבטאים את התובנות והמחשבות של המעצבים הגרפיים של ימינו, ומשקפים את עולמם.
אוצר: נדב ברקן.
מיכל שפירא
בית האמנים תל אביב (26/05/2018 - 27/04/2018)
