מה זה במיה
תערוכה חדשה לאמנית דורית עופר בבית האמנים בתל אביב. התערוכה מורכבת מצילומים המתעדים את שלושת השנים האחרונות של הורי האמנית ושנה נוספת בה המשפחה פירקה את הבית. עד היום, הנסיעה למקום בו גדלה עופר מרגישה כ״נסיעה הביתה״ והצילומים הם הדרך שלה להיפרד מאותו בית ומהוריה.
הוריה, הני ומקס (שולמית ומשה), עלו ארצה עם עליית היטלר לשלטון. הבריחה מגרמניה גדעה את שגרת חייהם, בה מקס נרשם ללימודים גבוהים במוזיקה בהולנד והני שאפה להיות שחקנית. לאחר תקופת הכשרה לחיי קיבוץ ולימודי עברית הם עברו למושב בגליל התחתון בשם ״מולדת״, מושב שהקימו יוצאי גרמניה שנמלטו מהמלחמה. במולדת הם חיו 65 שנה, בנו משפחה, גידלו ילדים והזדקנו.
עופר מעידה שהוריה, כמו שאר החברים, נמנעו לדבר על השואה. היא מעולם לא ראתה את הוריה, שאיבדו את משפחתם במלחמה, מבטאים רגשות או בוכים. לעת זקנה הם נעשו מוגבלים פיזית ונהגו לשבת בחוץ במשך שעות כשהם מתחמים בשמש מול שביל ביתם שנותר ריק. לבסוף הם ״מתו יחד״, בהפרש של עשרה חודשים.
התערוכה מורכבת מארבע תחנות כאשר מושג הזמן מהווה בה תפקיד מרכזי. התחנה הראשונה מציגה תיעוד של הורי האמנית בתקופה האחרונה בחייהם בפעילותם היומיומית. התחנה השניה מציגה את ה'שבעה' על מות האם, השלישית מתארת את ה'שבעה' על מות האב, ובתחנה האחרונה נראה הבית שמתרוקן מהריהוט ומזכרון החיים שהתקיימו בו.
ליווי אוצרותי: נורית ירדן
בית האמנים תל אביב (28/07/2018 - 05/07/2018)
